בתי כנסת ובתי קברות

 

בתי כנסת ובתי קברות:

קרקוב הינה בין הערים היחידות שלא הופצצה במלחמה, לכן ניתן לראות בה בתי כנסת שלמים, בתי קברות יהודים ועוד סממנים יהודיים שנשארו עדיין על המבנים.

 

בית הכנסת ובית קברות הרמ"א

שוכן ברח' שורוקה 40

בית הכנסת של הרמ"א הינו מבין הקטנים שבבתי הכנסת שבקרקוב, ומכיל רק כששים מושבים בעזרת הגברים, ועוד כחמישים בעזרת הנשים. תחילה נבנה בית כנסת מעץ, אך בדליקה שנפלה בעיר וכילתה איזור שלם מן הרובע היהודי נשרף גם בית הכנסת.

בשנת שי"ג (1553) החליט ר' ישראל איסרל להקים במקומו מבנה אבן ולבנים, שישמש גם כמשכן לישיבת קראקוב שבראשה עמד אז בנו רבי משה איסרליש (רמ"א), ולשם כך, ולאחר השתדלות מרובה, הוא קיבל את רשותו של המלך זיגמונד השני. המימון לבנין בא מעזבונה של אשתו מלכה המנוחה שנפטרה במגפה באותו זמן כמצוין על קיר בית הכנסת.

נוסח התפילה בבית הכנסת נשאר תמיד הנוסח שבו נהג הרמ"א - נוסח אשכנז, וזהו הנוסח הקבוע של בית הכנסת עד היום.

בימים הקודרים של מלחמת העולם השניה, כאשר הרובע היהודי בקז'ימירז' התרוקן מיושביו היהודים שהועברו לגטו ואח"כ הושמדו, חולל בית הכנסת והפך למחסן נשק גרמני, וחלק מן העיטורים שבו הושחתו. לאחר השחרור שוקם ונפתח מחדש בתחילת שנת תש"ח (1948).

בחצר בית הכנסת נמצאת הכניסה לבית הקברות הישן של העיר בו טמונים גדולי עולם וביניהם הרמ"א ובני משפחתו , ר' נתן נטע שפירא בעל ה"מגלה עמוקות" , ר' יואל סירקיש - הב"ח מחבר ספר ה"בית חדש" על הטור, ר' יהושע ב"ר יוסף בעל ה"מגיני שלמה", ר' יו"ט ליפמן הלר בעל ה"תוספות יו"ט" על המשניות, ועוד.

בית הכנסת הרמ"א והבית קברות פתוחים בכל יום למבקרים מ9:00 עד 16:00.

מחיר כניסה: מבוגר - 5 זלוטי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למשרדי הקהילה בכל יום בין השעות 9 עד 3, בטלפונים:

4295735(012), 4305411(012). בפקס: 4295735(012) או באימייל: [email protected]

 

בית הכנסת אייזיק - בית חב"ד קרקוב

שוכן ברח' קופה 18

פרנס קז'ימייז', ר' אייזיק ר' יעקל'ס, הוא יצחק יעקובוביץ', קיבל מהמלך ולדיסלב רשיון לבניית בית התפילה הפרטי בשנת ה'שצ"ח (1638) אך בשל מחאת ראשי המנזר הסמוך הופסקה הבניה והיא נשלמה בשנת ה'ת"ד(1644) (כתובות ביציע עזרת הנשים ועל הכותל המזרחי מעידות על כך).

בית הכנסת של ר' אייזיק היה הגדול והמפואר בבתי הכנסת שבקז'ימייז. הוא ניצב בפינת רחובות יעקובה ואיזיקה, כשחזיתו פונה לרחוב קופה. בכניסה לבית הכנסת הותקן שער מקומר מאבנים מסותתות סיטוט גס, ומדרגות הובילו בחזית המערבית לעלייה לעזרת הנשים. אולם התפילה הגבוה היה במידות 12 17x מטר, ועוטר בשפע קישוטים גאומטריים. לפני כ-150 שנה נבנתה בחזית המערבית כניסה ראשית חדשה לבית הכנסת, ובשנת-ה'תרפ"ד (1924) נבנו מדרגות דו-טוריות, כשהטור השמאלי של המדרגות הוליך לבית תפילה שנבנה באותו מקום – בית התפילה מזרחי. בחלק הצפוני של חצר בית הכנסת נבנה באותה שנה בנין הנהלת בית הכנסת.

בתקופת מלחמת העולם השניה נסגר בית הכנסת, וחדל למלא את יעודו. המבנה והגג שופצו לפני כ-20 שנה, וכך גם שוחזר חלק מעזרת הנשים ואולם התפילה הצפוני.

 

בית הכנסת הישן

בנין בית הכנסת הישן נמצא בקצהו הדרומי של רחוב שרוקה, רחובה הראשי של העיר היהודית בקז'ימייז'. ראשיתו של בית הכנסת היא מלפני כ-600 שנה אך שופץ מחדש לאחר שריפה שפרצה בו כנראה בשנת ה'שט"ז (1556) בית הכנסת זה הוא העתיק בבתי הכנסת שנשתמרו בפולין.

לפני כ-250 שנה נבנה בית הקהילה בסמוך לבית הכנסת, ואלה יחד הפכו למרכז חיי הדת והחברה של הקהילה. באותה עת שימש בית הכנסת בסיס למאבק הרבנות הקרקובאית בתנועת החסידות, שהלכה וגדלה בעיר. בשנת ה'תמ"ו (1786) הטיל רב העיר, הרב הירש דוד הלוי, ובית דינו, חרם על החסידים.

אחרי כיבוש העיר קרקוב על ידי הגרמנים, בחודש אלול ה'תרצ"ט (ספטמבר 1939), נסגר בית הכנסת בפני מתפללים, ונשדדו ממנו הפריטים יקרי הערך הרבים שהיו במקום, והבניין שימש כמחסן. אחרי המלחמה נשאר הבניין בחורבנו במשך כעשר שנים לאחר מכן נבנה בית הכנסת מחדש, על ידי קרן הקהילה היהודית של העיר, ונמסר לשימושו של המוזיאון ההיסטורי של העיר קרקוב.

בקומת הכניסה מובילה מבואה עם התקרה הנמוכה לבית הכנסת. בקצה המבואה, על במה בת שלוש מדרגות, יש ציפוי של לוחות עץ של בור המים, ממנו נשאבו המים לנטילת ידיים לפני התפילה. בעבר סופקו המים לבאר זה ממעיין תת-קרקעי, אחר כך ממפעל המים העירוני. על ספסלי עץ האלון שלאורך קירות המבואה היו יושבים הממתינים לדיוני בית-הדין הרבני, שהיו נערכים במקום זה, ואילו בשעת התפילה תפסו את המקום יהודים עניים, שלא היו להם מקומות קבועים בבית הכנסת.

אל בית הכנסת מובילה מהמבואה דלת ברזל ענקית, מלפני כ-400 שנה , הממוסגרת בשער אבן. מעל קשת השער מתנוססת הכתובת: "זה השער לד' צדיקים יבואו בו". מהמבואה יורדים במדרגות אל האולם הראשי של בית הכנסת הישן, בו היתה עזרת הגברים.

לפני כ-450 שנה נוספו בקומת הקרקע תוספות לבית הכנסת: המבואה בקצה הצפוני-מערבי, ועזרת נשים מצד מערב .

בשנת ה'ש"ל (1570) שופץ בית הכנסת וחודש על ידי האדריכל האיטלקי מתאיוס גוצ'י. גוצ'י הגביה את קירות בית הכנסת לגובה הקיים היום, וכיסה אותו בתקרת צלעות מוצלבות הנתמכת על שני עמודים תמירים. הקירות המוגבהים עם החלונות המוארכים הסגורים בחצי מעגל, מעוטרים בכותרת גבוהה, מותאמת לראשונה לאדריכלות בתי הכנסת בפולין. התאריך המציין את שנת חידוש בית הכנסת, הוטבע על קופת הצדקה ששייריה נמצאים על הדופן השמאלית של שער הכניסה מהמבואה אל אולם התפילה של הגברים.

לפני כ-200 שנה נפתחו עוד עזרות-נשים אשר נבנו מצד דרום וצפון. שינויים נוספים נעשו בבית הכנסת גם בשנים מאוחרות יותר, ומול המבואה הותקן מוזיאון ובו נשמרו, עד פרוץ המלחמה פריטים שונים בעלי ערך היסטורי האופיניים לבתי כנסת, ותעודות.

פנים בית הכנסת הולם בנו, בראש ובראשונה, ביופיה המרהיב של האדריכלות שלו והאולם הגבוה עם תקרת המצולעים המצולבת, הנשענת על שני עמודים. בית הכנסת דהיום הוא פרי השיפוץ שלאחר המלחמה, השחזור החלקי והתאמתו של אוצר זה לתפקיד מוזיאון.

במרכז בית הכנסת, בין שני עמודים, מתנוססת הבימה בצורת חופה שקופה, עשויה רשת מפוסלת בברזל, קבועה במסגרת בת שנים עשר חלקים, בנויים מחלוקי אבן-חול. זהו שיחזור של הבימה הישנה. מקום זה כידוע, משמש בבתי הכנסת לקריאת התורה ולדרשת הרב. לבימה בבית הכנסת הישן קשור מנהג מעניין, המבוסס על האמונה כי אחרי שקיעת השמש ממלאים את חלל בית הכנסת נשמות הנפטרים. לפני תפילת ערבית היה שמש בית הכנסת עולה על הבימה, משתחווה לכיוון ארבע רוחות העולם, וקורא ביידיש: "סלחו לנו, רבותי". בכך היה מבקש את סליחתן של הנשמות, וקורא להן לפנות לפי שעה את המקום עבור המתפללים החיים.

במרכזו של הכותל המזרחי מוצב ארון הקודש, שקוע עמוק בקיר, ובו שמורים ספרי התורה. את השקע הזה מקיף שער בנוי אבן-חול, מעוטר בצורת כתר ומתחתיו פסוק מספר משלי (ח', ט"ו): "בי מלכים ימלכו". מימין למדרגות העולות לבמת ארון הקודש ניצבת תיבת החזן המנצח על התפילה בציבור. המרצפת במקום בו עומד החזן לפני התיבה שקוע קצת. בכך ניתן ביטוי סמלי לנאמר: "ממעמקים קראתיך ה'" (תהילים, ק"ה, א').בקיר משמאל לארון הקודש קבועה תיבה צרה קטנה, ובה נר תמיד – זכר לאור שבער תמיד במנורת שבעת הקנים בבית המקדש בירושלים.

כותל המזרח של בית הכנסת, הפונה לעבר ירושלים שזהו כיוון התפילה, מצוייד כנהוג בלוח, ועליו הכתובת "מזרח". על הקיר שמול ארון הקודש, על יד מדרגות הכניסה, ניצבתי קופת צדקה בסגנון ברוק, משנת ה'שצ"ח (1638), עליה חרוטה כתובת של פסוקים מספר משלי, על חובת התמיכה בעניים. בחלקה התחתון של הכתובת כתוב התאריך של שנת ה'קס"ז (1407) – אולי זכר לקופת צדקה קודמת שהיתה באותו מקום.

סמוך לארון הקודש בבית הכנסת, מוצבת מנורת חנוכה בת תשעה קנים, שמונה קנים בקו אחד ישר והתשיעי – המיועד לנר ה"שמש" – בולט.

בתיבות התצוגה משני צדי ארון הקודש מונחות פרוכות יקרות ערך, המשמשות לכיסוי דלתות ארון הקודש.

מצפון ומדרום לאולם התפילה של הגברים סמוכים חדרים אשר שימשו בעבר כעזרת נשים. החדר הצפוני נוסף לבית הכנסת לפני כ-400 שנה, ומקומו משמאל לארון הקודש. עזרת הנשים הדרומית, שהכניסה אליה היא במדרגות, מקומה בצד ימין של ארון הקודש. בתחילה היו עזרות הנשים מחוברות אל אולם התפילה של הגברים רק באמצעות אשנבים בקיר, וכך יכלו הנשים להאזין לתפילה ולהשתתף בה. אל עזרות הנשים היו כניסות נפרדות מבחוץ.

הכנסה לבית הכנסת בתשלום חוץ מיום שני בו הכניסה חינם.

 

בית הכנסת קופה

בערך בשנת ה'ת' (1640) נבנה אחרון בתי הכנסת העתיקים של קז'ימייז – בית הכנסת קופה שקיבל כינו זהי מכיוון שהוצאות בנייתו כוסו מ'קופת הקהל' (בנוסף לתרומה של 400 זהובים פולניים שתרמו צורפים יהודים בשנת ה'ת"ג (1643) לבנית בית הכנסת, ותרומה נוספת של "חבורת הכוהנים הלוויים").

בית הכנסת נבנה בין רחוב יעקובה לפלאץ נובי, על קרקעות שנועדו להרחבת העיר היהודית ונרכשו על ידי היהודים, והוא כולו היה חבוי מאחורי חומה. לפני כ-300 שנה הוגבהו קירות בית הכנסת, התווספו חלונות בקיר הצפוני, והוקמה עזרת נשים אליה הוליכו מדרגות עץ חיצוניות. לפני כ-180 שנה שוקם בית הכנסת שיקום יסודי, מפלס הרצפה הוגבה, הפלוש הקטן חוסל ובמקומו נבנה פלוש חדש, הוקם בנין נוסף בן שתי קומות שבו הותקנו שתי כניסות – לפלוש ממנו נכנסו לבית התפילה ומדרגות לעליה לעזרת הנשים החדשה. באולם התפילה נבנו שני יציעים, קירותיו החיצוניים של בית התפילה עוצבו בצורה אחידה, והוקם בנין דו-קומתי נוסף שמקומתו העליונה אפשר היה להגיע אל עזרת הנשים.

לפני מעט יותר ממאה שנה צורף הבית הצמוד מזרחית לבית הכנסת, הוכנסו בו שינויים כדי להתאימו לאולם תפילה ובקומתו העליונה הותקנה עזרת נשים ומדרגות חדשות. בשנת ה'תרפ"ה (1925) נבנתה בחזית הדרומית של בית הכנסת, זו הפונה לרחוב וארשאואר, גדר חדשה עם סורגי ברזל, ובשנות השלושים הוקמה גדר דומה לאורך רחוב מיודובה. כן הורחב הבנין האחורי שבו היתה דירתו של שומר בית הכנסת, נבנו מחדש המדרגות, הוקם פלוש נוסף , והתווספו ציורים צבעוניים חדשים בנוסף לציורים הישנים שנוקו וחודשו.

בשנות הכיבוש הגרמני ניזוק בית הכנסת ותשמישי הקדושה נעלמו. אחרי המלחמה שימש המבנה כמשחטה, מאפיית מצות, וקואופרטיב של יצרני אוכפים. בשנים האחרונות שופץ, הציורים המקוריים נתגלו.

היום המקום משמש כבית כנסת לתפילות, ולארוחות צהריים לחברי הקהילה.

 

בית הכנסת הגבוה

ברחוב יוזפה מס' 38, צפוף בין בניני מגורים אחרים שבפינת הרחובות יוזפה ויעקובה, עומד בית הכנסת השלישי בעתיקותו בקז'ימייז. צורתו צורת מלבן, כשלכיוון הרחוב צידו הצר, המוגבה על ידי 4 תמוכות, וביניהם, בגובה הקומה השלישית - שלושת החלונות המקושתים של אולם התפילה המרכזי. הבנין מכוסה גג דו-שיפועי גבוה, ששיפוליו בולטים מעבר לקירות.

בית הכנסת נבנה, ככל הנראה, בשנת ה'שי"ג (1563) סמוך לביתו של היהודי העשיר פליקס שעמד בפינת רחובות יוזפה ויעקובה. באותה תקופה ציינו רחובות אלה את הגבול הדרומי והמערבי של העיר היהודית, ובהצטלבות רחובות אלה עמד שער העיר. בית הכנסת הגבוה זכה לשם זה בשל העובדה שאולם התפילה המרכזי שלו היה גבוה מעל פני הרחוב, מבנה מיוחד זה היה בשל שיקולי בטיחות ואולי כדי להרחיק את השאון מהמקום שהיה סמוך לשער העיר הומה אנשים. מיקומו המיוחד של בית הכנסת, בין בתים החוסמים אותו, צמצם את אפשרויות הרחבתו לצדדים, ומבני הלוואי התווספו מאחוריו, צמוד לקיר הצפוני.

הבנין, במצבו הנוכחי, שונה מהמבנה אשר שימש את יהודי קז'ימייז'. על פי התאורים והתמונות שהשתמרו, היתה הכניסה לבית הכנסת בניצב לרחוב, דרך הפלוש שתפס את חלקה המערבי הצר של קומת הקרקע. לפני כ-350 שנה נבנתה בקומה השניה עזרת נשים בצורת האות הלטינית L. הרחבת בית הכנסת התאפשרה אחרי מותו של היהודי פליקס אשר ביתו עבר לבעלותה של חברת "נר תמיד" של בית הכנסת הגבוה. הבנין המקורי נהרס לפני כ-150 שנה ובמקומו נבנה בית חדש בין שתי קומות. שני עשורים אחר כך נבנה בקומה הראשונה של הבנין עזרת נשים ואולם תפילה נוסף, ואלה חוברו לבית הכנסת הגבוה על ידי פתחים שנפרצו בקיר המערבי. לפני כ-350 שנה קושטו קירות בית הכנסת בציורי קיר צבעוניים, ולאחר כ-200 שנה הוחלפו הם בציורים חדשים, אליהם התווספו ציורים נוספים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

בתקופת הכיבוש הגרמני נהרס המקום, וכל הספרים ותשמישי הקדושה יקרי הערך נשדדו. לאחר המלחמה שופץ הבנין ובמשך שנים שימש את החברה לשימור עתיקות. היום משמשת קומת הקרקע כחנות ספרים, ובית הכנסת הוא מוזיאון.

 

בית הכנסת וואלף פאפא

בית הכנסת הוקם על ידי הסוחר וולף פופר (בוצ'יאן) בשנת ה' ש"פ (1620)- תאריך זה רשום בטבלה מעל לשער שלפני בית הכנסת ברחוב שורוקה 16. בית הכנסת, שכונה "הקטן" נמצא בבנין מלבני הצמוד בקיר המזרחי לחומת העיר, רחוב דייבור של היום. בית הכנסת כלל, בתחילה, אולם תפילה לא גבוה וחדר אחד בקומת הקרקע ששימש את עזרת הנשים. לפני כ-200 שנה נבנה מבנה לוואי בקומת הקרקע ובו היה הפלוש לאולם התפילה, ובקומה עליונה נבנתה עזרת נשים נוספת בעלת שני פתחים . ליד בית הכנסת היה עוד מבנה לוואי קטן, בן קומה אחת, ובו היתה לשכת בית הכנסת. לפני כמאה ושלשים שנה נבנה מחדש גג בית הכנסת, מדרגות נבנו בקיר המערבי ובעזרת הנשים נבנו יציעי מעבר. כמו כן נבנה שער לבנים שחצץ בין בית הכנסת לרחוב שרוקה, שער שנשתמר עד היום.

מהמקורות אנו למדים כי בתקופה שבית שתי מלחמות העולם עטרה דלת צבעונית, עשויה אלון ועליה תבליטים של אריה, נשר, צבי ונמר, את ארון הקודש. דלת זו נמצאת היום באוסף מוזיאון ירושלים.

בימי הכיבוש הגרמני נשדדו כל אוצרות היודיאקה שבמקום, ובית הכנסת חדל מלשמש בתפקיד זה.

בשנת ה'תשכ"ה (1965) שופץ הבנין והועבר לשימוש של בית תרבות, ובתפקיד זה הוא משמש עד היום.

 

בית הקברות החדש

בית הקברות נמצא בסוף רח' miodowa מרחק 3 דקות הליכה משורוקה

בבית הקברות טמונים בעל המאור ושמש ורבניה של העיר ר' שמעון סופר וחתנו ר' עקיבא קורניצר ור' יוסף נחמיה קורניצר ובנו ר' שמואל שמעלקא קורניצר. בכניסה לבית הקברות עומד בנין הח"ק בו עורכים טהרה לנפטרים.